פסק-דין בתיק על"ח 23165-07-10

מבוא

1.         בפנינו תביעה לבטל את החלטת הממונה על חוק עבודת נשים, שלא להתיר פיטורי עובדת, וכן לקבוע כי היה מקום להתיר את פיטוריה ממועד הגשת הבקשה להיתר או ממועד ההחלטה בבקשה.

2.         הילוכו של פסק הדין יחל בהבאת העובדות, ימשיך במסגרת הנורמטיבית, ולבסוף יגיע לטענות התובעת ביחס לליקויים שנפלו לטענתה בהחלטת הממונה על חוק עבודת נשים. דרך טענות התובעת נביא גם התייחסות לטענות הנתבעות ונכריע בהן.

רקע עובדתי

3.         התובעת הינה חברה העוסקת בבנייה, יזמות, ניהול ואחזקת בניינים (להלן- "החברה"). הנתבעת 1 (להלן- "העובדת") עבדה כ "אם בית" בדיור מוגן באשדוד החל מיום 18/1/04 ועד 30/11/09. בתאריך 1/11/09 הודיעה החברה לעובדת על סיום עבודתה החל מיום 30/11/09 (נספח 13 לכתב התביעה).

            בתאריך 23/11/09 הודיעה העובדת לחברה כי היא בהריון ועל כן ביקשה להמשיך לעבוד (נספח 14 לכתב התביעה). בתאריך 14/1/2010 הגישה החברה לממונה על חוק עבודת נשים (להלן- "הממונה") בקשה לקבלת היתר לפיטורי עובדת בהריון (נספח 10 ואילך לכתב התביעה). בבקשה צוין כי החברה ערכה שינוי ארגוני, המייתר את הצורך בתפקיד העובדת, וכן תפקודה לא היה משביע רצון.

            בתאריך 31/5/2010 נדחתה הבקשה. הממונה קבעה כי על אף שאין קשר בין ההריון לפיטורים, אין היא מאשרת את הפיטורים מאחר ולא מצאה כי בתפקוד העובדת נמצאו ליקויים כטענת החברה, וכי השינויים הארגוניים לא הצדיקו פיטורים עובדת ותיקה בתקופת הריונה (נספח א' לכתב התביעה).

4.         יצויין כי בין לבין הגישה העובדת תביעה כספית כנגד החברה לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים, חופשה, הבראה, תגמולים, שכר ופיצוי לפי חוק עבודת נשים (ס"ע 20486-1010). התביעה נשוא תיק זה הוגשה ביום 15/7/2010 ובמסגרת הדיון שהתקיים ביום 3/1/2011 הוסכם כי בית הדין יכריע תחילה בתביעת החברה.

המסגרת הנורמטיבית

5.         סעיף 9 (א) לחוק עבודת נשים, תשי"ד - 1954 (להלן- "החוק") שכותרתו "הגבלת פיטורים", קובע :-

"לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון"

סעיף 9(ב) לחוק קובע:-

"החליט שר התעשיה המסחר והתעסוקה לתת היתר לפי סעיף 9(א) או סעיף 9א לגבי עובדת בהיריון, לא יינתן ההיתר לגבי התקופה שקדמה ליום מתן ההחלטה בבקשה להיתר, ואולם רשאי הוא לתת את ההיתר למועד הקודם ליום מתן ההחלטה, אם התקיים האמור באחת מהפסקאות (1) עד (5) וכאמור בהן, לפי הענין:

(1)  המעביד הוכיח כי לא ידע ולא היה עליו לדעת ביום הפיטורים או ביום הפגיעה בהיקף המשרה או בהכנסה, לפי הענין, שהעובדת בהריון, ולדעת השר לא יהיה זה צודק לתת את ההיתר רק מיום מתן ההחלטה בבקשה להיתר; לענין פסקה זו, "יום הפיטורים", "יום הפגיעה בהיקף המשרה או בהכנסה" - היום שבו היו אמורים הפיטורים או הפגיעה בהיקף המשרה או בהכנסה, לפי הענין, להיכנס לתוקפם אלמלא הוראות סעיף 9(א) או 9א;

(2)  המעביד הוכיח כי התקיימו נסיבות חמורות, ולדעת השר לא יהיה זה צודק לתת את ההיתר רק מיום מתן ההחלטה בבקשה להיתר, ובלבד שההיתר לא יינתן לגבי תקופה שקדמה ליום הגשת הבקשה להיתר;

(3) המעביד הוכיח כי הוא הוכרז פושט רגל לפי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, ואם הוא תאגיד - כי ניתן צו פירוק לפי פקודת החברת [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, ובלבד שההיתר לא יינתן לגבי תקופה שקדמה ליום הגשת הבקשה להיתר, או ליום ההכרזה או מתן צו הפירוק, לפי הענין, המוקדם מביניהם;

(4)  המעביד הוכיח כי עסקו חדל לפעול, ובלבד שההיתר לא יינתן לגבי תקופה שקדמה ליום שבו חדל העסק לפעול או ליום הגשת הבקשה להיתר, המאוחר מביניהם;

(5) המעביד הוכיח כי עסקו חדל לפעול בשל נסיבות לא צפויות שכתוצאה מהן לא היתה לו אפשרות לבקש היתר לפני שהעסק חדל לפעול, ובלבד שלא יינתן היתר לגבי תקופה שקדמה ליום שבו חדל העסק לפעול; לענין פסקאות משנה (4) ו-(5), "חדל לפעול" - הפסקת פעילות שאינה זמנית". מיום 17.5.2004

תיקון מס' 26